ISO 17359: ניטור מצב ואבחון של מכונות - הנחיות כלליות

תַקצִיר

תקן ISO 17359 משמש כתקן "מטריה" ברמה גבוהה לכל תחום ניטור מצב המכונות. הוא מספק מסגרת מובנית וסקירה כללית אסטרטגית להקמה וניהול של תוכנית ניטור מצב. במקום לפרט טכניקות מדידה ספציפיות, הוא מתאר את השלבים, השיקולים והמתודולוגיות החיוניים שצריכים להיות קיימים כדי שתוכנית תצליח, החל מתכנון ראשוני ועד לתפעול שוטף וסקירה. זוהי נקודת המוצא המפנה לתקנים אחרים, ספציפיים יותר, עבור טכנולוגיות בודדות (כגון רֶטֶט, ניתוח שמן, או תרמוגרפיה).

תוכן עניינים (מבנה רעיוני)

התקן בנוי כמתווה ליישום אסטרטגיית ניטור מצב, שבמרכזה תהליך מחזורי בן שישה שלבים:

1. 1. שלב 1: ידע ומידע על המכונה (ביקורת):

   שלב יסודי זה הוא הליבה האסטרטגית של כל תוכנית ניטור המצב. הוא מחייב ביקורת יסודית כדי לזהות אילו מכונות הן הקריטיות ביותר לפעילות ולכן מצדיקות ניטור. זה כרוך בניתוח סיכונים וקריטיות. לאחר זיהוי מכונות קריטיות, התקן דורש התעמקות לאיסוף כל המידע הרלוונטי, כולל מפרטי תכנון, פרמטרים תפעוליים, היסטוריית תחזוקה, וחשוב מכל, ביצוע בדיקה מפורטת. ניתוח מצבי כשל והשפעות (FMEA)FMEA הוא תהליך שיטתי המשמש לזיהוי כל הדרכים הפוטנציאליות בהן מכונה או רכיביה עלולים להיכשל. עבור כל מצב כשל (למשל, "התקלפות מיסב", "חוסר איזון בציר"), המטרה היא להבין את הגורמים הפוטנציאליים שלו, את הסימפטומים או ההשפעות שלו (למשל, "יוצר פגיעות בתדירות גבוהה", "גורם לרעידות גבוהות של פי 1") ואת השלכות הכשל. הפלט של שלב זה הוא רשימה סופית של מצבי כשל עבור כל מכונה קריטית, אשר משפיעה ישירות על השלב הבא בתהליך.

2. 2. שלב 2: בחירת אסטרטגיית ניטור:

   שלב זה מתבסס ישירות על ממצאי בדיקת ה-FMEA משלב 1. עבור כל מצב כשל שזוהה, יש לקבל החלטה אסטרטגית לגבי טכנולוגיית הניטור היעילה והחסכונית ביותר כדי לזהות את הופעתה. התקן מדגיש שאין פתרון אחד שמתאים לכולם. לדוגמה, בדיקת ה-FMEA עשויה להראות שמצב כשל עיקרי עבור תיבת הילוכים הוא שחיקה של שיניים. האסטרטגיה כאן תהיה לבחור ניתוח שמן (באופן ספציפי, ניתוח חלקיקי שחיקה) כטכניקת הניטור העיקרית, מכיוון שהיא יכולה לזהות שאריות שחיקה הרבה לפני שמתרחש שינוי משמעותי ברטט. עבור מצבי כשל שונים, כמו פיר חוסר יישור, האסטרטגיה תהיה לבחור vibration analysis, מכיוון שזוהי הדרך הישירה ביותר לזהות את חתימת הרטט האופיינית 2X. שלב זה כרוך בסקירה מדוקדקת של כל טכנולוגיות ה-CBM הזמינות - כולל רטט, תרמוגרפיה, אקוסטיקה וניתוח מעגלי מנוע - ומיפוי שלהן לתסמיני הכשל הספציפיים שזוהו ב-FMEA, תוך הבטחת תוכנית ניטור ממוקדת ויעילה.

3. 3. שלב 3: הקמת תוכנית ניטור:

   זהו שלב התכנון הטקטי שבו האסטרטגיה ברמה הגבוהה משלב 2 מתורגמת לתוכנית פעולה מפורטת ומתועדת. שלב זה כרוך בהגדרת כל הפרמטרים הספציפיים הנדרשים לתוכנית ניטור יעילה וחוזרת על עצמה. פעילויות מפתח בשלב זה כוללות: הגדרת מיקומי המדידה המדויקים בכל מכונה; ציון הפרמטרים המדויקים שיש למדוד (למשל, מהירות RMS, תאוצת שיא, טמפרטורה, ריכוז חלקיקי שחיקה); קביעת תדירות איסוף הנתונים (למשל, חודשי עבור מכונות שאינן קריטיות, ברציפות עבור נכסים קריטיים ביותר); וקביעת גבולות האזעקה או ההתראה הראשוניים. התקן מספק הנחיות להגדרת אזעקות ראשוניות אלו על סמך תקני תעשייה גנריים (כגון ISO 10816), המלצות ספקים או שינוי באחוזים מקריאת בסיס שנלקחה כאשר ידוע שהמכונה תקינה. התוצאה של שלב זה היא תוכנית ניטור מלאה ומתועדת עבור כל מכונה.

4. 4. שלב 4: איסוף נתונים:

   שלב זה עוסק בביצוע הפיזי והשגרתי של תוכנית הניטור שפותחה בשלב 3. זהו תהליך של שליחת טכנאי או מערכת אוטומטית למכונה כדי לאסוף את הנתונים שצוינו בתדירות שנקבעה. התקן שם דגש רב על חשיבות ההיצמדות לנהלים סטנדרטיים במהלך שלב זה כדי להבטיח עקביות וחזרתיות של הנתונים. משמעות הדבר היא ביצוע נהלי המדידה המדויקים עבור הטכנולוגיה שנבחרה, לדוגמה, הקפדה על תקן ISO 13373-1 לאיסוף נתוני רטט. זה דורש לוודא שהמכונה פועלת בתנאים דומים (עומס, מהירות) עבור כל מדידה ושהנתונים מאוחסנים כהלכה ומתויגים עם כל המידע ההקשרי הרלוונטי (תאריך, שעה, מזהה מכונה, מזהה נקודת מדידה) לצורך מעקב וניתוח יעילים של מגמות בשלבים הבאים.

5. 5. שלב 5: ניתוח נתונים ואבחון:

   שלב זה הוא המקום שבו הנתונים שנאספו הופכים למידע משמעותי. התהליך מתחיל ב **ניתוח נתונים**, הכולל השוואת הנתונים החדשים שנאספו מול גבולות האזעקה שנקבעו בשלב 3. אם לא מופרות גבולות, מצב המכונה מאושר כתקין. אם מופעלת אזעקה, התהליך עובר ל **אבחון**. זוהי חקירה מעמיקה יותר המבוצעת על ידי אנליסט מיומן כדי לקבוע את שורש הבעיה. היא כוללת בדיקה מפורטת של הנתונים, כגון ניתוח התדרים והדפוסים הספציפיים ברטט. ספֵּקטרוּם או בחינת גודל וצורת החלקיקים בדגימת שמן. התקן ממליץ על גישה שיטתית לאבחון, תוך קישור דפוסי הנתונים הנצפים עם אופני הכשל הפוטנציאליים שזוהו ב-FMEA (שלב 1) כדי להגיע לאבחון ספציפי ובטוח של התקלה.

6. 6. שלב 6: החלטה ופעולה בנוגע לתחזוקה:

   זהו השלב הסופי והמכריע שבו תוצאות תוכנית ניטור המצב מתורגמות לפעולה מוחשית. בהתבסס על האבחון הבטוח משלב 5, שלב זה כרוך בקבלת החלטה אסטרטגית בנוגע לתחזוקה. התקן קובע כי החלטה זו אינה תמיד "לתקן באופן מיידי". במקום זאת, מדובר בשיקול דעת מבוסס סיכונים אשר לוקח בחשבון את חומרת התקלה, את הקריטיות התפעולית של המכונה ואת זמינות המשאבים. הפעולות האפשריות יכולות לנוע בין הגברת תדירות הניטור, לתכנון פעולה מתקנת ספציפית (למשל, הליך יישור, החלפת מיסבים) להפסקה המתוכננת הבאה, או, במקרים קריטיים, המלצה על כיבוי מיידי של המכונה כדי למנוע כשל קטסטרופלי. שלב זה סוגר את הלולאה של תהליך ניטור התחזוקה. תוצאות פעולת התחזוקה, והאימות שהתקלה תוקנה, מוזנות לאחר מכן להיסטוריית המכונה (שלב 1), ויוצרות מעגל של שיפור מתמיד ולמידה.

מושגים מרכזיים

• מסגרת אסטרטגית: תקן זה אינו עוסק ב"מה" (למשל, "מדידת מהירות RMS") אלא ב"איך" וב"למה" של הגדרת תוכנית. הוא מספק את ההיגיון העסקי וההנדסי לניטור מצב.
• אגנוסטית טכנולוגית: תקן ISO 17359 אינו מוגבל לרעידות. הוא מספק מסגרת החלה באותה מידה על תוכנית המבוססת על ניתוח נפט, תרמוגרפיה אינפרא-אדומה, פליטה אקוסטית או כל טכנולוגיית ניטור מצב אחרת.
• עקומת PF: הפילוסופיה של התקן קשורה קשר הדוק למושג עקומת PF, אשר ממחישה כי ניתן לזהות כשל פוטנציאלי (P) על ידי ניטור מצב הרבה לפני שמתרחש כשל תפקודי (F), מה שמאפשר תחזוקה מתוכננת ופרואקטיבית.
• הִשׁתַלְבוּת: זה מקדם את הרעיון של גישה משולבת, שבה ניתן לשלב נתונים מטכנולוגיות מרובות כדי לספק אבחון בטוח ומדויק יותר של תקינות המכונה.

← חזרה לאינדקס הראשי